We tell ourselves stories in order to live / Joan Didion
בדמי ימיה מתה אמי. בת ארבעים ושש הייתה במותה. לי בקושי מלאו אז עשרים. עזיבתה הפתיעה אותי, פשוט לא ראיתי את זה בא. מעבר להלם, לצער וליגון מאז ועד היום מכאיבה לי ואף מקוממת אותי העובדה שלא הספקנו להיפרד, שלא הספקנו להחליף ולו כמה מילים לפני שהלכה לעולמה. אנו נותרנו עם שלל זיכרונות ותמונות ומצבה – אבן קרה ודוממת עליה נחקקו כמה מילים סטנדרטיות שאינן אומרות מאום על הדרך שעשתה בחיים, על פועלה, על האישה שהייתה. הו כמה הייתי נותן כדי לקבל ממנה לפני סיום את ברכת הדרך – ואולי גם כמה תובנות ועצות לחיים המוזרים והמאתגרים האלה.
התחלתי לכתוב סיפורי חיים די במקרה: מכר של הורי, שעם הזמן הפך גם לידיד קרוב שלי, התקשר בוקר אחד והודיע: "אני זקוק לעזרתך". "דבר, השבתי, כל שתבקש לו יהי". "אז ככה: אני כותב זיכרונותיי. התחלתי עם זה לפני קרוב לשנה. עכשיו נראה לי שאני הולך ומתקרב לסוף. אלא ש… נהייה לי קצת בלגן בראש. אני צריך שתעזור לי לסדר את זה, לארגן את זה". וכך היה: עבדנו ביחד על הטקסטים שכתב, ובסופו של תהליך הוצאנו ספר, אוטוביוגרפיה לתפארת. משם זה התגלגל כמו מעצמו: בין כתיבת מאמר לכתיבת הצעת מחקר, חבר סיפר לחבר שסיפר לחבר – עד שמצאתי את עצמי מקדיש את החלק הארי של זמני לכתיבת סיפורי-חיים… וראיתי כי טוב. כיום זהו עיסוקי העיקרי (והינה אני מציג את עצמי קבל עם ועדה באתר משלי).
עכשיו, כתיבת ביוגרפיה, או עריכת אוטוביוגרפיה, היא תהליך יצירתי משותף, במסגרתו גיבור-מספר (אתה) וחוקר-מחבר (אני) מעלים על הכתב את סיפור חייך. זהו תהליך שאורך כשישה חודשים פחות או יותר, אם מבקשים לבצעו ברצינות הראויה. כל התהליך מבוסס על שיתוף פעולה אינטנסיבי למדי (רגשית, מנטלית), שדורש מחויבות מלאה מצד הנוגעים בדבר.
המסע נפתח באיסוף החומרים: שלב זה כולל סדרה של מפגשים, או ראיונות, במהלכם הגיבור-מספר יתאר בפני את השורשים, את המצע המשפחתי (בית אבא ואימא), את האירועים, את המפגשים ואת היחסים המשמעותיים (וכולי וכולי) שמרכיבים את סיפור חייו. לאחר מכן נתקדם לשלב הכתיבה: אכתוב גרסה ראשונה של החיבור, שתעבור לעיונו של הגיבור-מספר, על מנת שיציע תיקונים ושיפורים משלו. כך תיוולד גרסה שנייה של החיבור, שתישלח שוב לעיונו של הגיבור-מספר, וחוזר חלילה עד שהחיבור יניח את דעתנו. או-אז יחל השלב השלישי והאחרון של התהליך, שלב ההפקה וההוצאה לאור של פרי יצירתנו המשותפת. בשלב זה יצטרפו למסע עורך לשוני, שיעבור על החיבור ויוודא שלא נפלו בו טעויות; ומעצב גרפי, שיעצב את הכריכה, יטמיע תצלומים בגוף הספר ועוד. בסופו של תהליך זה של "גימור" החיבור שלנו מוכן לעלות לדפוס. לי חשוב לציין ואף להדגיש שאני מבצע בעצמי כל שלב ושלב (יחד עם הגיבור-מספר): אני מבצע את הראיונות, אני כותב ועורך, אני עובד עם העורך הלשוני ועם המעצב הגרפי, ואני מלווה את תהליך העבודה מול בית הדפוס. לכן אני גם מסרב לעבוד על יותר משני פרויקטים בעת ובעונה אחת.
לאור כל האמור ברור ש"החיבור" או "הכימיה" בין חוקר-מחבר לגיבור-מספר הוא תנאי הכרחי להצלחתו של מיזם מעין זה. יהיה אשר יהיה האדם שבו תבחר כדי להעלות על הכתב את סיפור חייך, מאוד חשוב שלפני קבלת ההחלטה תיפגשו, תשוחחו, תכירו זה את זה. שאל את עצמך: האם נוח לי במחיצתו? האם אוכל לפתוח את ליבי בפניו? האם יבין אותי? האם אני רוצה לצאת עמו לדרך? האם יש או יכולה להיות בינינו כימיה??
תנאי הכרחי נוסף נוגע לכישוריו של החוקר-מחבר: עליו לפתח ולשכלל סט שלם של "כלי עבודה" או של מיומנויות, שהעיקריות שבהן הן היכולת להקשיב – בתשומת לב, בסבלנות, ברגישות; היכולת לשאול שאלות – שיובילו את הגיבור-מספר בנבכי עברו ויפיחו חיים בזיכרונותיו; והיכולת לכתוב, כלומר לספר סיפור כראוי. באשר לי, אני מפתח ומשכלל את מיומנויותיי מזה קרוב לשני עשורים – דרך מחקרים שביצעתי כתלמיד לאנתרופולוגיה (תמיד אגדיר את עצמי כתלמיד סקרן) ובמסגרת עיסוקי כמחבר סיפורי חיים.
זה אולי הזמן להציג בקצרה את סיפור החיים שלי, את דרכי האקדמית והמקצועית: לאחר שירותי הצבאי (פשוט שריונר) השלמתי תואר ראשון (בהצטיינות) במדעי המדינה והיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. הפרק הבא של חיי נמשך כעשור: נסעתי לפריס, השלמתי תואר שני במנהל עסקים ולאחר מכן עבדתי במשך מספר שנים בתפקידי ניהול ושיווק במטה הבין-לאומי של חברת לוריאל בפריס. אך אז השעמום מחד ויצר הסקרנות וההרפתקנות מנגד דחפו אותי הלאה, ובמשך קרוב לשנתיים טיילתי ברחבי העולם השלישי. כשהרוויתי את צימאוני חזרתי לתל אביב, העיר שבה נולדתי וגדלתי ושבה אני נהנה לגדל את בנותיי יחד עם האישה שאיתי. בשובי החל המסע האינטלקטואלי שלי: השלמתי תואר שני נוסף (בהצטיינות), במסגרת היחידה למחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב. את התואר השלישי השלמתי במסגרת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים; עבודת הדוקטורט שלי אושרה בשלהי 2018. כיום, בין ביוגרפיה לביוגרפיה אני שוקד על עריכת עבודת הדוקטורט והפיכתה לספר המיועד לציבור הרחב. מעת לעת אני גם מעביר סדנאות לכתיבה אוטוביוגרפית עבור בני הגיל השלישי.
אז אם אתה שוקל להעלות על הכתב את סיפור חייך (בעברית, באנגלית או בצרפתית) – למענך, למען יקיריך, למען הדורות שקדמו לך ולמען הדורות הבאים אחריך – אנא צור קשר. נשוחח, נתאם פגישה, ניפגש, נכיר אחד את השני, נבדוק מה מצב הכימיה בינינו… ואולי גם נחליט לצאת ביחד לדרך. פגישת הייעוץ חינם.